שגרה בצל קורונה – מגמות

בשבועות הקרובים צפויות הקלות רבות אשר יחזירו את רוב המשק לשגרה. כבר כעת מסתמן שגם אם אנשים יתבקשו לחזור לעבודה, העבודה תהיה שונה משמעותית מהשגרה שהיינו רגילים לה אך לפני כמה חודשים. ראשית, מסגרות החינוך לילדים הקטנים יחזרו חלקית במקרה הטוב (בעת כתיבת שורות אלה, אין מסגרות לילדים עד כתה א ומסגרות חלקיות לילדים בגילאי א-ג), מקומות עבודה נדרשים להקטין את מספר העובדים בתחומם, בחנויות תורים גדולים נוכח הנחיות הנוכחות בשטחן וכמובן – ענפי התעופה, מסעדות ואירועים, שכלל אין צפי לחזרתם כרגע.
שוק ההון החזיר מקצת מההפסדים, אך רבים סבורים שגם ירידות, ולא רק עליות, לפנינו.
המשבר הזה אינו משבר שסיומו ידוע, אלא אירוע מתגלגל, שהשלכותיו יוודעו תוך כדי תנועה, ולמידה נוספת אודות המחלה. מאחר שבעבודה השוטפת אני עוסקת בתחומים שונים של כלכלה (שכר, תגמול, צרכנות פיננסית ועוד) ואין מי שאינו מתעניין במשבר היסטורי כגון זה, ידונו שני פוסטים בנושא – האחד במגמות כלליות, והשני במדיניות תגמול הנובעת ממנו.

שוק העבודה

שוק העבודה נהיה "שוק מעסיקים", מונח שלא הכרנו בעשור האחרון, כאשר האופטימיים סבורים כי רמת האבטלה בישראל תרד למספרים חד-ספרתיים רק במהלך 2021. גם זאת, יש לזכור, הם מספרים ממוצעים שכן לענפים רבים יהיה קשה יותר להתאושש – קל לנו יותר לוותר (כנראה) על טיסות, שכן איננו עושים זאת ביומיום מאשר על, למשל, קולנוע או בילוי בחוף הים.
לשוק משגשג קל להתחרות על ליבם של עובדים ולהציע שכר והטבות לפי דרישה. באופן דומה, לחברות מרוויחות קל יותר לפעול לפי ערכים של אחריות תאגידית (כל אחד על פי ערכיהן), משום שערכים כגון העסקה הוגנת או התנדבות עובדים אינם מתנגשים עם הצרכים השוטפים. השאלה אם ואילו חברות ימשיכו לפעול כך, והאם אנשים במצב כלכלי קשה יותר ימשיכו לדרוש זאת ממקום העבודה שלהם.

מגזר שלישי

העמותות הינו אחד המגזרים שנפגעו קשות עם תחילתו של המשבר, וזאת למרות הצורך הגובר בסיוע לאוכלוסייה (דוגמא קטנה ובולטת – סיוע למשפחות מוחלשות בלימודים ומחשבים במהלך תקופת הלמידה מרחוק). אחד הטרנדים הבולטים של השנים האחרונות הינו הקטנת התרומות מחו"ל במקביל לגידול בתרומות בארץ, של פרטיים ובעיקר של ארגונים – בכסף או בזמן עובדים (סיוע מקצועי ממש או התנדבות "מסורתית" בסגנון צביעת בתים וחלוקת אוכל). גם אוכלוסיית העובדים במגזר חשוב זה אינה יודעת אם ומתי תחזור לעבודה (בשכר מינימלי).

עבודה מרחוק

שמונה מכל 10 עובדים בסינגפור מעדיף להמשיך לעבוד מהבית, כך מראה סקר שנעשה בקרב כ – 2500 עובדים בסינגפור. מתוכם, כ – 40% ענו שהם פחות אפקטיביים בעבודה מהבית, כשרק 20% ענו שזה בגלל ילדים שאיתם בבית (שאר התשובות מתייחסות בעיקר להעדר משאבים ושעות עבודה מרובות מדי). כיום, בצל קורונה, כשליש מהעובדים עושים זאת מהבית, ואפילו בארה"ב – חרף התדמית – עמד שיעור העובדים מהבית (לפחות מחצית מהזמן) על כ – 3-4% טרום הקורונה.
כאמור, הקורונה הקפיצה באחת את היקף העובדים מהבית, כאשר הדעות חלוקות לגבי אפקטיביות העבודה מהבית. מחד, ברור שהתקופה הזו, בה גם שאר המשפחה, ובעיקר ילדים בגילאי בית ספר, נדרשים לעבודה או לימודים מהבית (או טיפול צמוד, במקרה של ילדים קטנים) – אינה אינדיקציה. מאידך, כנראה שגם התקופה שקדמה לה אינה אינדיקציה, משום שהיקף העובדים הקטן עשוי להעיד על כך שדווקא אלו שיכולים להתמיד באופן עבודה כזה הם שמסכימים (או מבקשים) לעבוד כך.
מה שברור הוא שהתקופה הקרובה, בה נדרש ריחוק חברתי, תביא עימה גידול בעבודה מהבית, וכנראה גם המשך המגמה לשנים הבאות. ארגונים רבים כבר השקיעו משאבים ברכישת תוכנות ובהסדרת העבודה מהבית, אחרים ששללו זאת על הסף נוכחו לדעת שזה אפשרי וייתכן שהארגונים עצמם ידחפו לכך נוכח ירידה בעלויות תפעול, שכר דירה ועוד.
מנגד, יידרשו תשומות ניהוליות נוספות עם דגש על עבודת צוות, שימור מחוברות ארגונית, עמידה ביעדים ומנטורינג.
ואולי בכלל תיווצר צורת עבודה חדשה, של "האבים" במספר אתרים גיאוגרפיים, שיתן מענה לצורך של אנשים בקירבה ומחוברות ומנגד יחסוך שעות נסיעה, שכירת משרדים גדולים ועוד.

גיוון והכללה (diversion and inclusion)

עבודת נשים

השיח הפופולרי במסגרת "להפוך את הלימון ללימונדה" או "את הקורונה לקורונדה" הינו זה של אמהות עובדות בהתייחס לעבודה מהבית והתקווה שהיא מביאה עימה – גמישות בשעות עבודה מהמשרד, WLB, מדידה לפי תפוקות ולא שעות עבודה ועוד.
אני, לעומת זאת, סבורה שאין לאמהות אלו סיבה לציפייה דרוכה כל כך לחיים בצל הקורונה, וכתוצאה מכך – גם אחריהם.
ראשית, הן עבודה מהבית והן מדידת תפוקות במקום שעות עבודה אין פירושה פחות שעות עבודה, אלא פריסה שונה של שעות העבודה על פני היממה. כן, גם בערב או בלילה מאוחר, אחרי שהילדים ישנים ואת רוצה זמן לעצמך.
שנית, בשוק עבודה שבו ידם של המעסיקים על העליונה, הם המחליטים כיצד ייראה יום העבודה והמשרדים ולעובד גמישות נמוכה משמעותית מזו שהיתה בשנים האחרונות. נכון, היקף העבודה מרחוק יגדל, אבל הוא עדיין יהיה בשוליים מבחינת היקפים. במקביל, שכירים שיש להם כרגע משרה, לא ימהרו לעזוב אותה – והתוצאה, קטנה משמעותית יכולת המיקוח על מיקום ושעות העבודה (שבתורה תייצר אולי הקטנת אחוז המשרה והגדלת פערי השכר המגדריים).
שלישית, וזה נכון לטווח הקצר והמיידי – איננו יודעים כמה זמן תימשך החזרה לשגרה והאם יהיו סבבי סגר נוספים, כתלות במעגלי תחלואה חדשים או החורף הבא. לעת עתה, ובטווח הנראה לעין, ילדים אינם חוזרים לשגרת לימודים מלאה, גם לא בגילאי 9 ומטה. התוצאה היא אמהות רבות (כן, יש גם אבות והם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל) אשר נאלצות לחזור לעבודה באופן חלקי, ועצמאיות רבות ש(ככל הנראה) ייפגעו בהכנסתן משמעותית יותר מאשר גברים.
יש לכך השלכות גם על יולדות טריות, וההחלטות שעליהן לקבל על חזרה לעבודה, ובשרשור, בתלות באורך ההשפעה על שוק העבודה – בפנסיה ועצמאות פיננסית של נשים.

מגזרים אחרים

חשוב לזכור כי קיימים מגזרים מוחלשים וממודרים אחרים בשוק העבודה, כגון מבוגרים, חרדים וערבים. לכל אחד המאפיינים שלו וחסמי הכניסה (או קלות היציאה), ולכאורה – חקיקה המסייעת במניעת האפלייה. מחד, בעיתות מצוקה וצמצום נוטים אנשים (וגם ארגונים) להיצמד למוכר (מבצעי "חבר מביא חבר", למשל, הם אחד המפעלים המעודדים אנטי-גיוון לדעתי), מנגד זמנים קשים מייצרים צורך ביצירתיות ומאפשרים קבלת עובדים שהם "מפונקים" פחות ובעלי מוכנות גבוהה יותר "לתת כתף".

צרכנות

היקף המשכנתאות במרץ 2020 בשיא של כל הזמנים, גידול ברכישות לאחר ההקלות ביחס לשבוע שלפני פסח, תורים מול איקאה וחנויות במרכזים מסחריים פתוחים – האם העולם יחזור לשגרה?
ייתכן שהגידול בצריכה הוא תגובת נגד של אנשים שהיו "כלואים" זמן רב, והגידול במשכנאות עשוי להיות תולדה של הלוואות שאנשים לוקחים בצל הקטנת החסכון. בנוסף, גדל מספרם של אנשים אשר ביקשו להקפיא משכנתאות, נוכח ה"הקלות" אשר אישר בנק ישראל. נכון, הקלות אלו הן משמעותיות עבור מי שמכלכל את מעשיו נכון ומודע לצעד אשר עשה, אך עלולות להגדיל את החובות והסחרור למי שעשה זאת רק "כי אפשר".
ההערכות הן כי גם כאשר ניתן יהיה לשבת במסעדות ובתי קפה, ואפילו לטוס, יהיה קשה יותר לעשות זאת (מחירים וחשש צרכני כאחד), כך שלכאורה אנשים יפגשו חסכון ניכר בתקציב ההוצאות. אני סבורה כי לעולם נמצא לנו תחליפים (שף הביתה/משלוחים במקום מסעדה, מסיכות ממותגות, ועוד ועוד) כך שלדעתי מרבית האנשים ימשיכו לצרוך באופן דומה לרמה הקודמת, עובדה שתגרום למינוף והגדלת ההלוואות.

אוריינות פיננסית

על פי מחקרים בארה"ב, דור ה – Z ראה את דור ההורים שלו במשבר 2008 ומודע היטב לחשיבות החסכון, בעוד שדור ה – Y חווה כעת את המשבר הכלכלי-תעסוקתי הראשון שלו. דור זה, שמוטה צריכה משמעותית על פני חסכון, גם בישראל, יידרש ללמוד ולהעמיק את הלמידה הפיננסית שלו. גם שאר הדורות, אשר רגילים לריביות נמוכות, צריכה זולה ותעסוקה ברמות גבוהות, יידרש לבנות מחדש אמות מידה וסדרי עדיפויות: איך קוראים את תלוש השכר, איך אני יודע מה ההכנסות שלי, ניהול תקציב משפחתי, אסטרטגיית ניהול סיכונים, החשיבות של חסכון לטווחים משתנים ועוד.

לסיכום

אין ספק שהתקופה הקרובה תהיה מעניינת, אף אם עגומה לפרקים, עם תנועת מטוטלת בתחומים שונים. השינויים בשוק העבודה, שנראה כי הם זרז להפיכות משמעותיות (שבתורן יובילו למסקנות מהירות למדי) יצריכו גם מחשבה על מדיניות תגמול ומענה מחודש לצרכי העובדים. על כך בפוסט הבא.

Photo by Sarah Pflug from Burst

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *