מקסום הצבירה לפנסיה

זמן קריאה משוער: 2 דקות ו-15 שניות

כאשר אומרים פנסיה, רוב העובדים הצעירים מפהקים בחוסר עניין ואומרים ש "זה עניין של זקנים". או, לחילופין, נדאג לזה בהמשך או – המעסיק כבר דואג לזה.

השוק רווי באימרות ומיתוסים שגויים בהקשר לפנסיה, כנראה משום שפעם חלק מהדברים היו נכונים ומאז השתנו דברים. ואולי כי צעירים באמת לא מתעניינים בפנסיה…
וזו אחת הטעויות הקשות שאפשר לעשות בהקשר לתכנון החיים שלנו בעתיד, אם משום שקשה לנו כצעירים לדמיין אותנו מזדקנים ואם משום שלא למדנו מספיק ואיננו בקיאים במוצרים הפיננסיים החשובים למהלך החיים.
המועד הזה מגיע מהר מהצפוי, ולפני שהספקנו להתארגן על הפרישה – הגענו לגיל שבו אנחנו כבר חושבים עליה.

אחד הדברים שחשוב שנדע הוא המוצר הפנסיוני אליו אנו חוסכים.
עובדים בפנסיה תקציבית ועובדים בקרן פנסיה ותיקה אינם נדרשים לפעולות אקטיביות למקסום הצבירה לפנסיה, פשוט משום שבפנסיה תקציבית אין משמעות לצבירה (אין הפרשות שוטפות) ובפנסיה ותיקה חישוב הצבירה שונה מהותית ממה שאנו מכירים בביטוחי מנהלים וקרן פנסיה חדשה. לקריאה על חישוב הקיצבה בפנסיות הללו – כאן.
באופן דומה, הצבירה בביטוחי מנהלים ישנים (עד שנת 2000) מובטחת בהתאם לפוליסה ולאג"ח שממשלת ישראל הקצתה לחברות הביטוח (אג"ח מיועדות מסוג ח"ץ).

לפיכך, מאמר זה יתייחס לצבירה בביטוחי מנהלים בהם אין הבטחת תשואה וקרן פנסיה חדשה, מוצר שהולך ותופס נפח גדל בצבירות הפנסיוניות במדינת ישראל.

אזכיר במשפט אחד מדוע חשובה כ"כ הצבירה. הקיצבה במוצרים אלו נקבעת כחלוקה של הצבירה במקדם ההמרה. ככל שהצבירה תהיה גדולה יותר, גם המנה תהיה גדולה יותר. והצבירה היא פעולה שאנו נדרשים לעשות במהלך כל החיים, ואינה רלבנטית רק לקראת סיום פרק העבודה בחיינו.
ובכן, מה משפיע על הצבירה ומאפשר הגדלה על פני זמן. צעדים אלו רלבנטיים כמובן גם לעצמאים, בשינויים הנדרשים, ולא מתאימים רק לעובדים שכירים:

  1. הפקדה בגיל צעיר ככל שניתן – ככל שנפקיד מוקדם יותר, יהיה לכסף "יותר זמן" לעבוד (אפקט ריבית דריבית או מינוף). שקל שמופקד לפנסיה בגיל 20 שווה לפנסיה משמעותית יותר משקל שמופקד בגיל 30.

2. שכר מבוטח גבוה – חשוב להבין שאין משמעות, בהקשר לפנסיה, לשכר גבוה כל עוד הוא לא מלווה בהגדלת
השכר המבוטח לפנסיה.

3. דמי ניהול – הם "תורמים" להקטנת הצבירה ולכן צריכים להיות נמוכים ככל שניתן.

4. תשואות – לפי מחקר של גלובס, תשואה גבוהה תורמת להגדלת הצבירה יותר מהקטנת דמי ניהול והגדלת
הצבירה של העובד. כיום מופעל מודל חכ"ם כברירת מחדל, ובו השקעה מותאמת לגיל החוסך, אך גם במודל זה
שיעור ההשקעה במניות לחוסכים הצעירים מאוד נמוכה יחסית לצרכים שלהם. זכרו כי פוטנציאל הסיכוי לרווח
במניות גבוה משמעותית ככל שהזמן להשקעה ארוך יותר

5. הגדלת הפרשות עובד מ – 6% ל – 7%.

6. הימנעות ממשיכת כספים מהקרן – רבים סבורים כי הפיצויים הם "שלהם" ומושכים בכל עזיבת עבודה, עובדה
המקטינה את הצבירה בכשליש ובעלת השלכות שליליות נוספות על הצבירה ועל הקיצבה בעתיד.
משיכת תגמולים הינה מהלך קיצוני יותר, משום שבמקביל להקטנת הצבירה משולם מס של 35%/

7. כיסויים ביטוחיים מתאימים – הפנסיה (בקרן הפנסיה וביטוח מנהלים) הינה מוצר ביטוחי ועל כן הצבירה קטנה
ברמה הנדרשת לרכוש כיסויים. ביטול כיסוי לשארים, למשל, כאשר אין לכם תלויים, מאפשרת העברת סכומים
גבוהים יותר לצבירה.

photo by maxmann on pixabay

סיכום

אחד האתגרים של כלכלנים העוסקים בשוק העבודה והפנסיה הינה שימור רמת החיים לאחר הפרישה וצבירת חסכונות מתאימים לתקופת החיים הזו. מוצרי הפנסיה השונים מתנהגים באופן שונה, והגורם המשמעותי להבנה של מצבנו לאחר הפרישה הוא אנחנו ורמת האוריינות הפיננסית.
במקביל למקסום הצבירה לפנסיה, כדאי ורצוי להמשיך ולנהל אסטרטגיה של ניהול סיכונים – המאפשרת הקטנת חסרון הכיס במקרים של הוצאות לא צפויות – ואסטרטגיית ניהול והשקעה המתאימה ליעדים שלנו. למשל, המשך חסכון בקרן השתלמות, קופת גמל להשקעה ומוצרים מובנים אחרים בשוק ההון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.